מה הנתון של מכבי באמת אומר?

נתוני מכבי שפורסמו ב-Ynet מצביעים על עלייה של 37% באבחנות חרדה ודיכאון אצל נשים בששת השבועות הראשונים למלחמה, בהשוואה לששת השבועות שקדמו לה. אצל גברים דווחה עלייה של 15%. זה נתון חשוב, אבל הוא לא אומר ש-37% מהנשים בישראל סובלות מחרדה.

זו הבחנה קריטית. הנתון מתאר עלייה במספר נשים שאובחנו או פנו סביב תסמינים של חרדה ודיכאון במערכת מסוימת ובחלון זמן מסוים. הוא לא סקר אוכלוסייה כללי, לא אבחנה לכל הנשים, ולא הוכחה שכל תחושת לחץ היא הפרעה נפשית.

ועדיין, הוא נותן שם למה שהרבה נשים מרגישות: משהו בגוף ובנפש נשאר דרוך מאז 7 באוקטובר. לא תמיד זה "משבר". לפעמים זו מערכת עצבים שעבדה יותר מדי זמן על מצב חירום.

למה נשים עשויות להרגיש את זה חזק יותר?

הנתון עצמו לא מסביר למה נשים אובחנו יותר, אבל הוא מתיישב עם מציאות שבה נשים רבות נושאות כמה שכבות עומס בבת אחת: עבודה, ילדים, הורים, חדשות, מילואים במשפחה, פחדים כלכליים, שינה שבורה וניהול הבית בזמן אי-ודאות.

חשוב לא להפוך את זה להסבר ביולוגי פשטני. לא כל אישה מגיבה אותו דבר, ולא כל גבר מגיב פחות. יש גם הבדלים בפנייה לעזרה, באבחון, בשיח רגשי ובחשיפה לעומס יומיומי.

מה שכן אפשר לומר בזהירות: כשאישה אומרת "אני לא חזרתי לעצמי", זה לא בהכרח חולשה. זו יכולה להיות תגובה של גוף ונפש שחיו זמן ממושך בתוך איום, חדשות, אזעקות ואובדן ביטחון.

איך נראית תגובת סטרס אחרי טראומה?

לפי NIMH, אחרי אירוע טראומטי אנשים יכולים לחוות חרדה, עצב, כעס, קושי להתרכז, קשיי שינה ומחשבות חוזרות על מה שקרה. אצל הרבה אנשים התגובות נחלשות עם הזמן. אצל חלק, הן נשארות או מחמירות ודורשות עזרה מקצועית.

זה אומר שאת לא צריכה להיבהל מכל לילה לא טוב. אבל את גם לא צריכה להתעלם מתפקוד שנשחק. אם את מרגישה שאת "שורדת" שבועות או חודשים, אם את נמנעת מדברים, אם הגוף קופץ מכל רעש, או אם אין לך רגע אחד של שקט פנימי, זה סימן שכדאי לעצור.

תגובות נפוצות יכולות לכלול:

• דריכות או קפיצה מכל רעש.
• קושי להירדם או יקיצה מוקדמת.
• בכי שמגיע פתאום.
• עצבנות או חוסר סבלנות.
• קושי להתרכז.
• כאבי בטן, כאבי ראש או דופק מהיר.
• הימנעות מחדשות, מקומות או שיחות.

מתי זו תגובה אנושית ומתי כדאי לפנות לעזרה?

תגובה אנושית הופכת לסימן שמצריך עזרה כשהיא לא משתפרת עם הזמן, כשהיא מחמירה, או כשהיא פוגעת בשינה, עבודה, הורות, קשרים, אכילה או תחושת ביטחון בסיסית. לפי NIMH, פנייה מקצועית חשובה כשסימפטומים לא משתפרים או מפריעים לחיי היומיום.

כדאי לפנות לעזרה אם:

• את לא מצליחה לתפקד כמו קודם במשך כמה שבועות.
• השינה שלך נפגעת באופן משמעותי.
• את נמנעת מדברים בסיסיים בגלל פחד.
• יש התקפי חרדה או דופק חזק שחוזר.
• את מרגישה מנותקת, כבויה או חסרת תקווה.
• יש מחשבות על פגיעה בעצמך או שאין לך כוח להמשיך.

במקרה של סכנה מיידית או מחשבות אובדניות, לא נשארים לבד עם זה. פונים מיד לעזרה דחופה, למוקדי חירום או לאדם קרוב שיכול להיות איתך.

מה אפשר לעשות כבר היום בלי להעמיס על עצמך?

המטרה היא לא "לנצח את החרדה" ביום אחד. המטרה היא להוריד מעט את העומס ממערכת העצבים. אחרי תקופה ארוכה של דריכות, צעדים קטנים ועקביים יכולים להיות יותר יעילים מרשימת משימות מושלמת שלא תעשי.

אפשר להתחיל משלושה דברים:

• להפחית חשיפה לחדשות בשעות הלילה.
• להחזיר עוגן שינה קבוע, אפילו אם השינה לא מושלמת.
• לדבר עם אדם אחד שאת לא צריכה להסביר לו למה קשה.

אם יש לך ילדים, עבודה, הורים או בן זוג במילואים, יכול להיות שאין לך "זמן לטפל בעצמך". לכן לא צריך להתחיל מתוכנית גדולה. לפעמים ההתחלה היא 10 דקות הליכה, מקלחת בלי טלפון, או שיחה אחת עם רופאת משפחה.

איפה אפשר לקבל עזרה בישראל?

משרד הבריאות מציע בקשה מקוונת לסיוע נפשי לנפגעי אירועי מלחמת חרבות ברזל, כולל נפגעי חרדה. לפי עמוד השירות, הסיוע יכול לכלול טיפולים פרטניים וקבוצתיים ממוקדים קצרי מועד, ויסות רגשי והתערבויות במצבי חירום.

בנוסף, ער״ן מעניקה עזרה ראשונה נפשית אנונימית 24/7 בטלפון 1201 ובערוצים מקוונים. ער״ן לא מחליפה טיפול מקצועי מתמשך, אבל היא יכולה להיות מקום ראשון לדבר בו כשאת לבד, מוצפת או לא יודעת מה הצעד הבא.

ערוצי פנייה:

• ער״ן: 1201.
• משרד הבריאות: בקשה מקוונת לסיוע נפשי לנפגעי אירועי חרבות ברזל.
• רופא/ת משפחה: נקודת כניסה טובה להפניה לגורם מתאים.
• פסיכולוג/ית, פסיכיאטר/ית או עובד/ת סוציאלי/ת קליני/ת.

שאלות נפוצות

האם הנתון אומר ש-37% מהנשים בישראל סובלות מחרדה?

לא. הנתון מתאר עלייה של 37% באבחנות חרדה ודיכאון אצל נשים במכבי בששת השבועות הראשונים למלחמה, לעומת התקופה שקדמה לה. הוא לא אומר ש-37% מכלל הנשים סובלות מחרדה.

האם כל תגובת סטרס אחרי 7 באוקטובר היא PTSD?

לא. מצוקה אחרי אירוע טראומטי יכולה להיות תגובה אנושית, ורבים משתפרים עם הזמן. PTSD הוא אבחנה מקצועית שמבוססת על סוג הסימפטומים, משך הזמן, חומרה ופגיעה בתפקוד. רק איש/אשת מקצוע יכולים לאבחן.

מתי כדאי לפנות לעזרה?

אם הסימפטומים לא משתפרים, מחמירים או פוגעים בתפקוד היומיומי: שינה, עבודה, הורות, קשרים, אכילה או תחושת ביטחון. אם יש מחשבות אובדניות או סכנה מיידית, צריך לפנות מיד לעזרה דחופה.

האם לדבר על זה יכול להחמיר?

לפעמים שיחה לא נכונה או מוקדמת מדי יכולה להציף, ולכן לא חייבים לספר הכול לכל אחד. אבל שיחה עם אדם בטוח או איש מקצוע יכולה לעזור לווסת, להבין ולתכנן צעד הבא. את בוחרת כמה, מתי ועם מי.

האם ער״ן מחליפה טיפול?

לא. ער״ן היא עזרה ראשונה נפשית ותמיכה רגשית אנונימית. היא יכולה להיות נקודת תמיכה חשובה בזמן מצוקה, אבל אם יש קושי מתמשך או פגיעה בתפקוד, כדאי לפנות גם לגורם מקצועי.

השורה התחתונה

אם את מרגישה שהגוף שלך עדיין חי באוקטובר, את לא לבד. הנתונים של מכבי לא מאבחנים אותך, אבל הם מראים שהמצוקה סביב המלחמה אמיתית ורחבה. לא צריך להפוך כל קושי לאבחנה, אבל גם לא צריך לחכות עד שתקרסי. אם זה פוגע בחיים שלך, מגיעה לך עזרה.